יש רגע, כמה ימים לפני ראש השנה, שבו הכול נעשה דחוף יותר. אנחנו מרגישות שצריך כבר להחליט מה לעשות עם העבודה, עם הזוגיות, עם הגוף או עם משהו בחיים שכבר זמן רב אינו מרגיש נכון. כאילו השנה החדשה מחייבת אותנו להגיע אליה עם תשובות.
אבל למה אנחנו מצפות שתאריך חדש ישנה דפוס שכבר שנים חי בתוכנו?
השנה מתחלפת, אבל אנחנו נכנסות אליה עם אותה ביוגרפיה. עם כל מה שלמדנו בבית שבו גדלנו, עם התפקידים שקיבלנו על עצמנו, עם הדרכים שמצאנו כדי להיות אהובות, בטוחות או נחוצות. אנחנו מביאות איתנו גם את הכוחות שלנו, אבל גם את המקומות שבהם למדנו לוותר על עצמנו, להחזיק יותר מדי או להמשיך לתפקד הרבה אחרי שהגוף כבר ביקש לעצור.
ראש השנה מזמין אותנו להתבונן בזה.
במסורת היהודית זה אינו רק יום שבו מתחילה שנה חדשה. זהו יום של זיכרון, של בחינה ושל התעוררות. הרמב״ם כתב שקול השופר קורא לאדם להתעורר משנתו, לחפש במעשיו ולבחון את דרכו. לא מפני שקול השופר עושה עבורנו את השינוי, אלא מפני שלפעמים אנחנו זקוקות לרגע שיעצור את הרעש ויאפשר לנו לשמוע את מה שכבר ידענו.
גם נומרולוגיה, בעיניי, אינה אמורה לומר לך מה יקרה בשנה הקרובה. היא אינה תחזית ואינה פסק דין. היא יכולה לעזור לך לזהות את המבנה שאת פועלת מתוכו, את הכוחות הטבעיים שלך ואת המתח שחוזר בחייך בצורות שונות.
המספר הוא חלק מן המפה. הוא אינו האדם.
שתי נשים יכולות לשאת את אותו מספר ולחיות אותו אחרת לגמרי, משום שלכל אחת יש סיפור אחר. אחת למדה שעצמאות היא חופש. אחרת למדה שעצמאות פירושה שאסור לה להזדקק לאיש. אותה איכות יכולה להיות כוח, והיא יכולה גם להפוך למקום שמרחיק אותה ממה שהיא באמת צריכה.
זה המקום שבו המפה נעשית אישית. לא כשהיא מספרת לך משהו מרשים על עצמך, אלא כשהיא עוזרת לך לזהות דפוס שאת אולי כבר מרגישה, אבל עדיין לא הצלחת לתת לו שם.
רגע לפני שהשנה מתחלפת, אני מזמינה אותך לבדוק דבר אחד בחיים שלך. לא מה את רוצה להשיג השנה, ולא איזו גרסה חדשה של עצמך את רוצה להיות. שאלי את עצמך מה את ממשיכה לעשות מפני שהוא באמת נכון לך, ומה את ממשיכה לעשות מפני שפעם למדת שכך צריך.